פסק-דין בתיק בג"ץ 306/05

השופטת ד' ביניש:

            העותרים בעתירות שבפנינו - חברי כנסת משתי סיעות בקצוות שונים של הקשת הפוליטית - מבקשים כי נורה על ביטולו של סעיף 6.11 להסכם הקואליציוני שנחתם ביום 6.1.05 בין סיעת הליכוד לבין סיעת יהדות התורה. בסעיף 6.11 הנ"ל באה לידי ביטוי ההסכמה שהושגה בין הליכוד לבין יהדות התורה ביחס לדרך שבה ייבחן יישומו - או, שמא אי-יישומו - של דו"ח דוברת על מערכת החינוך החרדי. לנוכח השאלות המשותפות שעלו בשתי העתירות החלטנו לדון בהן במשותף.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.         בחודש ספטמבר 2003 מינתה הממשלה את "כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל", הידוע בכינויו ועדת דוברת. משימתה של ועדת דוברת היתה "לבצע בחינה מקיפה של מערכת החינוך במדינת ישראל ולהמליץ על תוכנית שינוי כוללת - פדגוגית, מבנית וארגונית - וכן על התווית דרך ליישומה" (עמוד 3 לדו"ח הועדה). בחודש ינואר 2005 הגישה הועדה את הדו"ח שערכה לממשלה (להלן: דו"ח דוברת) ובו המלצות רבות ביחס לשינוי מערכת החינוך בישראל. ביום 16.1.05 נתקבלה החלטת ממשלה המאמצת את ההמלצות שהובאו בדו"ח דוברת.

לא נביא כאן את פירוט כל ההמלצות אך נציין כי אחת מההמלצות המרכזיות של הועדה היתה חיזוקו של החינוך הציבורי בישראל. הועדה ראתה לנכון להמליץ על עיצוב "מערכת חינוך 'מכילה', הכוללת בתוכה חלקים גדולים ככל האפשר ממערכת החינוך בישראל, על זרמיה השונים, תוך יצירת הבחנה ברורה בין חינוך ציבורי לבין שאינו כזה." (עיקרי התכנית, עמוד 12 לדו"ח הועדה). הוועדה לא התעלמה מזכותן של קהילות מיוחדות לחינוך נפרד אך בענין זה ציינה כי:

"ההכרה במסגרות חינוכיות נפרדות לקהילות השונות לא לוותה עד עתה בהסדרים חוקיים ברורים. למרות אילוצים רבים, אנו מבקשים להביא לתיקון יסודי במצב. אנו סבורים שיש לדבוק ברעיון הדמוקרטי והפלורליסטי ולהשתית את מערכת החינוך הישראלית על כל קהילותיה על אמות מידה שיוויוניות ואוניברסליות, תוך העדפה ברורה של החינוך הציבורי, שרק הוא מסוגל לבנות בסיס משותף למגוון הקבוצות באוכלוסיה גם כאשר חלק מן הקהילות מקיימות בתוכו מערכות חינוך נפרדות." (שם, שם).  

הנה כי כן, חרף ההכרה בזכות קיומן של מסגרות חינוך נפרדות במקרים המתאימים, סברה ועדת דוברת כי יש לפעול ככל הניתן להרחבתו של החינוך הציבורי ומכל מקום, לנוכח חשיבותו ומרכזיותו, יש להעדיפו על פני זרמי חינוך אחרים.

2.         ביום 6.1.05 נחתם בין סיעת הליכוד בכנסת לבין סיעת יהדות התורה הסכם קואליציוני. בעקבות הסכם זה הצטרפה סיעת יהדות התורה לקואליציה בראשות הליכוד. סעיף 6.11 להסכם קבע כהאי לישנא:

"עצמאותו ומעמדו הייחודי של החינוך החרדי לסוגיו במערכת החינוך יישמרו.

הואיל ועומדות להתפרסם ההמלצות של כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל (להלן: הועדה) מוסכם כי יוקם צוות אשר הרכבו ייקבע בהסכמה ואשר מטרתו תהיה למנוע פגיעה בעצמאות הארגונית והחינוכית, במעמד הייחודי ובתקצוב של החינוך החרדי. הצוות יוקם בסמוך לאחר פרסום המלצות הועדה ויסיים את עבודתו תוך 3 חודשים מיום הקמתו"

ניתן לראות, איפוא, כי בהסכם הקואליציוני בין הליכוד ליהדות התורה הושגו הבנות מסוימות ביחס ליישומו של דו"ח דוברת על מערכת החינוך החרדי, אשר באו לידי ביטוי בסעיף 6.11 להסכם. הבנות אלה עומדות במוקד העתירות המונחות בפנינו ונפנה לבחון עתה את הטענות שהועלו בעתירות.

            בג"ץ 306/05

3.         העתירה בבג"ץ 306/05 הוגשה מטעם סיעת המפד"ל (להלן: המפד"ל). המפד"ל הגישה את עתירתה כ"נושאת דגל החינוך הממלכתי דתי" וכמי שפועלת רבות לקידומו. בעתירתה טענה המפד"ל כי משמעותו האמיתית של סעיף 6.11 להסכם הקואליציוני היא התחייבות להימנע מיישום מסקנות דו"ח דוברת על מערכת החינוך החרדי. לטענת המפד"ל, ההסכמה על התחייבות זו הינה פסולה ועל כן דינו של סעיף 6.11 להתבטל. לחלופין ביקשה המפד"ל כי אם ייקבע שאין פסול בהתחייבות האמורה הרי שראוי כי המדיניות שנקבעה בסעיף 6.11 ביחס למערכת החינוך החרדי תיושם גם ביחס למערכת החינוך הממלכתי-דתי.

            המפד"ל העלתה בעתירתה שני טיעונים מרכזיים כנגד חוקיותו של סעיף 6.11 להסכם הקואליציוני. ראשית, לטענת המפד"ל, סעיף 6.11 מבטא חריגה מהנורמה המקובלת בתחום ההסכמים הפוליטיים שכן משמעותו היא מתן טובת הנאה ליהדות התורה בתמורה לתמיכתה בממשלה שבראשות הליכוד. מתן טובת הנאה זו, לשיטת המפד"ל, הינה אסורה ועל כן דינה להתבטל. בענין זה הפנתה המפד"ל לפסק דינו של בית משפט זה בפרשת ז'רז'בסקי (בג"ץ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה(1) 749).

טיעונה השני של המפד"ל היה כי סעיף 6.11 להסכם מלמד על כוונת הממשלה ליישם מדיניות שהיא מפלה ומקפחת. לטענת המפד"ל, לב ליבו של דו"ח דוברת הוא החלתו ויישומו על כלל זרמי החינוך בישראל. החרגת החינוך החרדי מתחולת מסקנות דו"ח דוברת תפגע, איפוא, ביישום ההמלצות שנמסרו בדו"ח ובמגמה להחיל את ההמלצות הללו באופן שיוויוני על כלל מוסדות החינוך בישראל. המפד"ל ציינה בעתירתה כי אם יוחלו המלצות דו"ח דוברת על החינוך הממלכתי-דתי ולא יוחלו על החינוך החרדי יגרום הדבר לכך שתלמידים רבים יעברו מהמערכת הממלכתית-דתית למערכת החרדית - כיוון שזו תוכל להציע להורי התלמידים הדתיים שישה ימי לימודים בשבוע ולא חמישה כאמור בדו"ח דוברת - ובכך תיגרם פגיעה אנושה לזרם החינוך הממלכתי-דתי. כאמור, המפד"ל טענה כי אם ייקבע שהחרגת החינוך החרדי מתחולת מסקנות דו"ח דוברת אינה פסולה כי אז יש ליישם מדיניות דומה גם ביחס לחינוך הממלכתי-דתי שכן גם מערכת זו היא בעלת מאפיינים ייחודיים שייפגעו כתוצאה מהחלת המלצות הדו"ח עליה.

בג"ץ 542/05

4.         העתירה בבג"ץ 542/05 הוגשה מטעם מפלגת שינוי ושלושה חברי כנסת ממפלגה זו (להלן, ביחד: מפלגת שינוי). גם עתירה זו, כאמור, התמקדה בסעיף 6.11 להסכם הקואליציוני ובמדיניות הממשלה המתוכננת שלכאורה נלמדת ממנו. בדומה לטענת המפד"ל, גם לטענת מפלגת שינוי סעיף 6.11 להסכם הינו בלתי חוקי משום שמוענקת בו טובת הנאה בתמורה לתמיכה בשלטון. כמו כן, גם לשיטתה של מפלגת שינוי, המדיניות המתוכננת, הנלמדת לכאורה מתוך סעיף 6.11 להסכם, הינה מדיניות מפלה אשר פוגעת בעקרון השיוויון. לטענת מפלגת שינוי, משמעותו של סעיף 6.11 היא כי מערכת החינוך החרדי תמשיך ליהנות מתקציבים ציבוריים על אף שלא ייושמו לגביה המלצות דו"ח דוברת. מפלגת שינוי ציינה בעתירתה כי מדיניות זו מנוגדת להמלצות דו"ח דוברת וכן היא מנוגדת להצהרות משרד החינוך שנמסרו בתשובה לעתירות שהוגשו בבג"ץ 2751/99 פריצקי נ' שר החינוך והתרבות (לא פורסם, להלן: בג"ץ פריצקי) ובבג"ץ 10296/02 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות נ' שרת החינוך התרבות והספורט (טרם פורסם, להלן: בג"ץ ארגון המורים). כן מנוגדת מדיניות זו, לטענת מפלגת שינוי, לרוח הוראתו של הצו המוחלט שניתן בבג"ץ ארגון המורים. למותר לציין, כי מפלגת שינוי התנגדה לסעד החלופי שנתבקש בעתירתה של המפד"ל, דהיינו, להחרגת מערכת החינוך הממלכתי-דתי מתחולת מסקנות דו"ח דוברת. עמדתה של מפלגת שינוי היתה כי יש ליישם את המלצות דו"ח דוברת בשלמותן על כלל מוסדות החינוך בישראל וכי אין לאשר העברת תקציבים ציבוריים למוסדות חינוך המבקשים להמנע מיישום המלצות הדו"ח ביחס אליהם. לפיכך, כך טענה מפלגת שינוי, יש לבטל את סעיף 6.11 להסכם המלמד על כוונה שלא לפעול באופן האמור.

            תגובת המשיבים לעתירות

5.         בתגובה המקדמית שהוגשה מטעם המדינה נטען כי דין העתירות להידחות. בתגובה נטען, כי הצוות, אשר סעיף 6.11 קובע את הקמתו, טרם הוקם וטרם התכנס. לפיכך, כך נטען, העתירה מוקדמת שכן אין בשלב זה בסיס עובדתי לחששות העותרים ולא התקבלה עדיין החלטה אופרטיבית כלשהי ביחס לחינוך החרדי. המדינה ציינה בתגובתה לעתירות כי מהחלטת הממשלה שנתקבלה ביום 16.1.05 לאמץ את עקרונות דו"ח דוברת (החלטה 3060) אין משתמע כלל כי חששם של העותרים עומד להתממש. יצוין, כי תגובת המדינה התמקדה בטענות הסף ולא נמצאה בה התייחסות לטענות העותרים בדבר אי-חוקיותו של ההסכם הקואליציוני, שהוא, כמובן, הסכם בין הסיעות בכנסת.